סקירת ספרות

סקירת ספרות

פרסומת  מסחרית –

פרסומת היא סוג של תעמולה, כלי לשכנוע-הרוצה להשפיע על העדפות , צרכים ודרכי התנהגות. הפרסומת הוא ז'אנר ייחודי המהווה מסר של שכנוע המשוגר ממוען- המפרסם באמצעי התקשורת. זוהי פעולה המתרחשת בין מפרסם שמעוניין למכור מוצר, רעיון או שירות לבין הצרכן הפוטנציאלי. מטרתה להבאת דבר המפרסם לתודעת הציבור על ידי משיכת תשומת לב , הגברת עניין, בניית תדמית, השפעה על העדפות, שינוי עמדות שכנוע והפעלה. הפרסומת שואבת את תכניה, ערכיה ודרכי ביטויה מן המצוי והמקובל בחברה. יסודה אינו במידע שהיא מוסרת אלא ביסוד השידול והשכנוע בה. המסר הפרסומי שבעזרתו מודיע המוכר על המוצרים והשירותים המוצעים למכירה הוא תחילתו של תהליך המכירה.

אסטרטגיית המסר

תוכנית מסר האמורה לשכנע קהל יעד, משלבת בתוכה עקרונות מתחומים של תיאורית השכנוע (פסיכולוגיה, תקשורת וחינוך) ומחקרים מתחום השיווק והפרסום. המטרה – לנצל הזדמנויות, להפוך בעיות שיש לציבור מסוים להזדמנות עסקית עבור הפירמה. היא עוסקת ב"איך " לשכנע ומי יעביר את המסר. מי שמעביר את המסר נקרא "דובר" המסר. וה"איך" נקרא פניית המסר. יש שתי פניות מסר: שכלית ורגשית

פניה שכלית- בפנייה זאת המסר מופנה אל השכל וההיגיון של הצרכן. בפנייה זו יש ניסיון לשכנע ולהעביר מידע על פעולתו של המסר, מרכיביו, יתרונותיו, התועלת המופקת ממנו.

בפניה שכלית מתבססים בעיקר על העברת מידע על המוצר באמצעות הסברים ברורים, הדגמות והוכחות על יעילותו של המוצר. הפניה השכלית מתאימה בעיקר למצבים שבהם לצרכן יש עניין במוצר ונכונות לעבד מידע עליו.

סוגי פניה שכלית :

• גישת ההשוואה- בגישה זו המסר בנוי מהשוואה בין המוצר המפורסם לבין מוצר מתחרה.
• גישת החיסון - בגישה זו המסר  הוא דו צדדי המציג את 2 בצדדים של המוצר- יתרונות וחסרונות.
• מסר חד צדדי/ דו צדדי-מסר חד צדדי מכיל ומדגיש רק את התכונות החיוביות  של המוצר והתועלות המופקות ממנו, מסר דו צדדי לעומת זאת ידון גם בהיבטים בהם אין למוצר יתרון בולט או יתרון מוחלט.  

•  גישת ההבטחות- בגישה זאת המסר הפרסומי מציין הבטחה שתתממש עם השימוש במוצר.  בפרסומת כזו יודגשו יתרונותיו, מרכיביו ותרומתו לצרכן. בגישה זו נעשה שימוש במילות הבטחה כמו שימוש במילות   רק- רק המוצר שלנו יביא לתוצאה רצויה .
  המסר מבוסס על הבטחה העולה מהמוצר.

  אסטרטגיה זו מחולקת לשתי קבוצות:

•   המוצר במרכז – המסר מתמקד במוצר, בתכונותיו (אריאל אולטה – אבקת כביסה המסירה כתמים).
•   הצרכן במרכז – התמקדות בצורכי הלקוח ופחות בתכונות המוצר. דוגמאות:  ג' יפית משתמשת במילים- "מילה שלי", "אני מתחייבת"...
  פרי (סבון כלים)- "רק עם פרי תאכלי לשבת לאכול עם המשפחה" הפרסומת מבטיחה שרק סבון הכלים הזה מסיר את הלכלוך במהירות.

ישנם 2 חוקים שרלוונטים

1.      חוק הרשות השניה: חוק זה קובע את כל מה שקשור בשידורים (לא רק של הפרסומות). ומכוחו הוקמה הרשות השנייה וכל התפקידים והסמכויות שיש לאותה רשות.

2.      חוק הגנת הצרכן: זהו חוק כללי שיש בו הוראות שונות, מה מותר/ אסור מבחינת צרכן ועוסק (הערוצים המסחריים שמוכרים מוצרים), בכל הקשור למעבר של סחורות ושירותים.

אמת בפרסום והטעייה מסחרית

יכול להיות ניגוד עניינים בין המפרסם לציבור. בנקיטת פעולות מסוימות מצד המפרסם יכולה להיות פגיעה בציבור- זו נק' המוצא. לכאורה עלול להיות מצב שמפרסמים לא בהכרח ידייקו או קצת יעגלו פינות. לכן צריך שיהיו הוראות לגבי דברים מותרים או אסורים. לכאורה החוקים והתקנות סותרים את נושא האתיקה- כי אתיקה לא אמורה להיות כתובה בחוק, אלא זה אמור להיות נורמות ידועות שעל פיהן פועלים. אך למעשה מי שעובר עבירות אתיות עובר גם על עבירה פלילית.

יש כל מיני הוראות בחוקים הנוגעים בנושא ההטעייה.

היכולת שלי כצופה/ צרכן לעלות על מקרים של הטעייה היא קשה יותר. בנושאים הנוגעים להטעייה לא ניתן להגיע לחקר האמת ולהגיע למצב שאני בכלל יודעת שיש כאן הטעייה. כי אם אומרים לי שתוך 3 חודשים אני ארזה- אני לא יכולה לדעת באותו רגע אם זה נכון או לא. לכן, ההוראות בדבר הטעייה קיימות בתפוצה רבה יותר מיתר הנושאים.

ישנה ענישה פלילית וזה קיים בכל מני הוראות חוק: למשל בחוק הגנת הצרכן יש קביעות ברורות שאוסרות על הטעייה של הציבור, תוך זה שמטילים אחריות אישית גם על המפרסם (הלקוח- החברה שאת מוצריה פרסם משרד הפרסום), גם על המשווק (הפרסומאי), וגם מי שאחראי על הכלי עצמו שמפרסם- שידע על העניין המוטעה או היה עליו לדעת (טלויזיה/ עיתון וכו'). מפילים אחריות על מי שאחראי על ערוץ הפרסום כי:

אם הוא לא ידע- אבל על פניו רואים שיש הטעייה והבטחה מופרכת בפרסומת- אז היה עליו לדעת- וגם אז אי אפשר לפתור אותו מאחריות. כלומר, בהרבה מקרים מנהל המדיום יכול לזהות שמדובר בהטעייה אך לא עשה כלום. למשל פרסומת שבה יש הבטחה מופרכת- "קני את המכנס הזה והוא יגרום לך לרזות בתוך חודש 10 ק"ג".

סעיף 15 לחוק החוזים: יש זכות לאדם לבטל חוזה, אם הוא מוכיח שהוא קנה מוצר כתוצאה מהטעייה. (אם אפשר להוכיח את ההטעייה זכותו לבטל את החוזה).

בחוק הרשות השניה יש הוראה כללית שאומרת שפרסומת לא תכיל הטעייה מסחרית. בכללים ובמדריך יש הוראות יותר ספציפיות לגבי מה מותר ומה אסור מבחינת הטעייה מסחרית.

לפי מדריך האתיקה:

לא ישדר בעל זיכיון, ביודעין או ברשלנות, תשדיר פרסומת המכיל, במפורש או במשתמע, טענה שאינה אמת או שיש בו הפרזה החורגת מדברי שבח סתמיים או תשדיר פרסומת שיש בו או שחסר בו דבר באופן העלול להטעות צופה סביר.

מפרסמים נוהגים לשווק מבצעים באמצעות הנחה או הטבה התלויה ברכישה אחרת. הנוסחים השגורים במקרים אלה הם : ״מתנה״ , ״חצי מחיר״ , ׳׳קנה אחד קבל שני במתנה״ , ״50% הנחה״ וכדומה. מאחר שלעיתים קרובות הטבה זו תלויה ברכישה אחרת או בהתחייבות כספית אחרת - יש לקריין זאת בתשדיר הפרסומת, כדי שהצופים לא יוטעו.

לגבי תנאים נוספים לעסקה, כמו : ”אין כפל מבצעים״, פירוט תקנון העסקה וכדומה, ניתן להפנות את הצופים למקור מידע אחר(לדוגמא, אתר אינטרנט) בקריינות או בכתובית. בתשדירי פרסומת בהם ניתנות הטבות לתקופת זמן מוגבלת יש לציין בתשדיר את התקופה, בקריינות או בכתובית.

בתשדיר פרסומת הכולל השוואה בין מוצרים ינהג כעל הזיכיון כך: לא ישדר תשדיר פרסומת המשווה בין מוצרים אלא אם כן מדובר במוצרים דומים ובסיס ההשוואה הוא אחיד; נקודות ההשוואה יתייחסו לעובדות הניתנות לביסוס וההשוואה תוצג באופן הוגן; המוצר המושווה לא יוצג בדרך שתיצור יתרון מלאכותי כלשהו למוצר המתפרסם; לא ישדר תשדיר פרסומת שנטען בו לעליונות כללית של מוצר על בסיס השוואה מוגבלת. כמו כן, ההשוואה בין מוצרים או שירותים תיעשה בין תכונות ממשיות, רלוונטיות וניתנות לאימות.

בנוסף:

•           מידות מדויקות לאותיות הקטנות שלא יהיו קטנות ויהיו קריאות (צבעים).

•           שילוב תנאי המבצע, מחיר סופי, לא יאושר מידע חלקי.

•           ביסוס נתונים: עדכניות סקרים וציון מקורם

•           קביעות "הכי טוב" או "הכי זול" לא יאושרו לפי פרמטר אחד בלבד, מי בדק וביחס למה? הגבלות על "חדש", "כמובטח", "באחריות".

•           אבחנה ברורה בין מציג שחקן לעדות אמת – ציון פרטים נוספים.

•           הגבלות על שימוש בדמויות ציבוריות ותקשורתיות המזוהות עם עולם התוכן הפרסומי (דני רופ, גדעון רייכר) או במהלך תוכניתם, לא ישודרו פרסומות שיש בהן חלק מתוכנית או חדשות או מוצר שקשור לתוכנית.

•           כהטעיה יראו פרסומת - שנעשתה על ידי שימוש בקולו, דיוקנו או דמותו של איש תקשורת והיא בתחום הצרכנות, הספורט, הכלכלה, הכספים, בתחום המדיני, הפוליטי או בתחום אחר המזוהה כתחום מומחיותו, והוא עוסק בו בכל כלי תקשורת בישראל; מטרת סעיף זה היא למנוע פגיעה באמינות של התקשורת, שהיא בעקיפין גם פגיעה בזכות הציבור לדעת ובמובן רחב אף פגיעה בחופש הביטוי. עוד בא הסעיף למנוע הטעיה של ציבור הצרכנים הנזקק למידע אודות המוצרים או השירותים אליהם מתייחסת הפרסומת. הופעה של איש תקשורת עלולה להוסיף, באופן מלאכותי ומטעה, אמינות למוצר או לשירות שהוא מפרסם בתשדיר. שימוש כזה באמינות שרכש לעצמו אותו איש תקשורת מהווה ניצול לרעה של המדיום הטלוויזיוני והוא עלול להטעות את קהל הצופים.

•           לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שיש בו תקיפה של מוצרים או גופים אחרים או ממעיט בערכם, בדרך שאינה הוגנת או על ידי הטעיה. אין באיסור זה בכדי למנוע שבח למוצר או לגוף המתפרסם או עריכת השוואה המותרת לפי כללים אלה. סעיף זה עוסק באתיקה של תחרות הוגנת בין מפרסמים. מטרתו ליצור מערכת ראויה אשר ממדי התחרות בה נשענים על השוואה תקפה ומהימנה בין מוצרים או בין שירותים. מפרסם לא יתקוף את המתחרה או מוצריו ולא ימעיט בערכם, בדרך שאינה הוגנת, או תוך אזכור נתונים או אינפורמציה, שיש בהם כדי להטעות את הציבור.

כעת נשאלת השאלה איך מדרגים את הרבדים הקשורים בהטעייה, האם יש מצבים שיש בהם הטעייה יותר חמורה/ פחות חמורה?

* יש לעיתים תרמית – וזו עבירה פלילית מתוך חוק העונשין, ואם מצליחים להוכיח שבכוונת מכוון יש כאן רמאות זו עבירה חמורה. כדי שמישהו יורשע בתרמית צריך להוכיח זדון, ובהטעייה יש פחות כוונת זדון, יכול להיות שגם מי שהטעה יטען שהוא לא כיוון לכך. אך עדיין זו הטעייה אסורה.

*  ויש דרגה פחותה יותר שנקראת "מצג שווא רשלני"- לפני כמה חודשים שטראוס עלית שילמה 8 מליון ש"ח בתביעה ייצוגית על הטעיית הציבור, כי במילקי מתברר שיש רכיבים מסחוס של בקר- ופרסמו את זה כמוצר כשר. כלומר זה מוצר עם מרכיבים בשריים כאשר הוא מפורסם כחלבי בלבד. הגישו תביעה ייצוגית ושטראוס הודו בטעות שלהם ושילמו כסף. אם לא מוכיחים שזה נעשה במכוון- ניתן לומר שמדובר במצג שווא רשלני. זוהי הטעייה, כי מי יכול לגלות שיש אלמנטים בשריים במילקי?

אחת הדוגמאות הבולטות להטעייה יכולה להיות פרסום דברי שבח למוצר כשאין מאחוריהם לא כלום, או במקרה הטוב כאשר זה לא מדויק מיוחד.

במידה ומוצאים כי יש הטעייה- אפשר לפנות לרשות השניה (הכלי הרלוונטי) במידה ומדובר בגוף תקשורת מסחרי, או להגיש תביעה אזרחית ולדרוש פיצוי כספי ואפשרות שלישית להתלונן ברשות להגנת הצרכן.

הכפשה של מתחרים- אם אני אומר שהמוצר של המתחרה גרם לנזקים לאנשים וזאת אמת- זה בסדר. הטעייה נגרמת כאשר מכפישים ואומרים דברים על המתחרה שאינם נכונים על מנת לגרום נזק למתחרה.

לא כדאי לחברה להכפיש מתחרה כי זה מכניס אותה למלחמה עם המתחרה והיא עלולה לצאת נפסדת, וגם מטעמים של אתיקה כלכלית- זה יוצר אנטי אצל הלקוחות. כאשר הפרסומת בעיקרה נבנית על כך שהיא תוקפת את היריב – הצרכנים לא אוהבים את זה.

פרק 6 – אמת בפרסום ומניעת הטעיה (הרחבת החוק)

4. פרסומת אמת

לא ישדר בעל זיכיון, ביודעין או ברשלנות, תשדיר פרסומת המכיל, במפורש או

במשתמע, טענה שאיננה אמת או שיש בו הפרזה החורגת מדברי שבח סתמיים או

תשדיר פרסומת שיש בו או שחסר בו דבר באופן העלול להטעות צופה סביר.

בכל תשדיר פרסומת חובה להביא לידי ביטוי את הגוף המפרסם, העומד מאחורי התשדיר בצורה ברורה (למעט טיזר לתשדיר פרסומת עתידי). התנאים המהותיים לעסקה המוצעת בתשדיר פרסומת חייבים להיות ברורים. תנאי שהוא מהותי לעסקה ולא מוזכר בתשדיר עלול ליצור הטעיה. לכן, תנאים מהותיים אלה חייבים ככלל להופיע בקריינות.

תנאי מהותי הוא :

א. תנאי שאי הצגתו עלולה להטעות את הצופה.

ב. תנאי שידיעתו עשויה להשפיע על החלטת הצופה לרכוש את המוצר או השירות או

להימנע מכך.

ג. תנאי שאיננו מובן מאליו.

כאשר מדובר במוצר או בשירות חדש, אשר תנאי רכישתו עדיין לא ידועים לציבור, יש להציג את התנאים המהותיים במהלך חצי שנה ממועד תחילת פרסום המוצר בטלוויזיה. לאחר זמן זה ניתן להניח כי הצופים ידעו על תנאי העסקה המהותיים. מפרסמים נוהגים לשווק מבצעים באמצעות הנחה או הטבה התלויה ברכישה אחרת. הנוסחים השגורים במקרים אלה הם : "מתנה" , "חצי מחיר" , "קנה אחד קבל שני במתנה" , "%50 הנחה" לקריין זאת בתשדיר הפרסומת, כדי שהצופים לא יוטעו. וכדומה. מאחר שלעיתים קרובות הטבה זו תלויה ברכישה אחרת או בהתחייבות כספית אחרת – יש לגבי תנאים נוספים לעסקה, כמו : "אין כפל מבצעים", פירוט תקנון העסקה וכדומה, ניתן להפנות את הצופים למקור מידע אחר (לדוגמא, אתר אינטרנט) בקריינות או בכתובית. או בכתובית. בתשדירי פרסומת בהם ניתנות הטבות לתקופת זמן מוגבלת יש לציין בתשדיר את התקופה, בקריינות תשדירי פרסומת למוצרים או לשירותים שבזמן פרסומם עדיין אינם ניתנים להשגה בשוק, יש לציין

זאת באופן בולט הן בקריינות והן בכתובית.

25. שימוש בנתונים והוכחת טענות

(א) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת הכולל שימוש בנתונים אלא אם כן הדבר

נעשה באופן המובן לצופה ממוצע ובדרך שאין בה הטעיה.

(ב) לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שנטען או נרמז בו, בדרך כלשהי, כי

במוצר או בשירות המתפרסם יש תכונה או איכות אשר אינם ניתנים לביסוס

מה קורה כאשר משווים

6. השוואות (תיקון : תשס"ב) (א) בתשדיר פרסומת הכולל השוואה בין מוצרים ינהג בעל הזיכיון כך: (1) לא ישדר תשדיר פרסומת המשווה בין מוצרים אלא אם כן מדובר במוצרים דומים ובסיס ההשוואה הוא אחיד; (2) נקודות ההשוואה יתייחסו לעובדות הניתנות לביסוס וההשוואה תוצג באופן הוגן; (3) המוצר המושווה לא יוצג בדרך שתיצור יתרון מלאכותי כלשהו למוצר המתפרסם; השוואה מוגבלת. (4) לא ישדר תשדיר פרסומת שנטען בו לעליונות כללית של מוצר על בסיס ההשוואה בין מוצרים או שירותים תיעשה בין תכונות ממשיות, רלוונטיות וניתנות לאימות. כאשר נערכת בדיקה השוואתית על פי פרמטר אחד או מספר פרמטרים של המוצר יש לכלול בתשדיר מידע אודות הפרמטרים שנבדקו. לדוגמא לא ניתן לטעון כי המוצר הוא "הכי טוב" אם נבחן רק ממגוון האפשרויות הקיימות במסגרת אותו שירות. פרמטר אחד של המוצר. כך גם לא ניתן לומר "הזול ביותר" אם נבדק רק פרמטר אחד או תכנית אחת כמו כן יש למסור מידע לגבי המוצרים או השירותים המתחרים שנבדקו.

פרסומת השוואה

הפרסומת למקדונלדס אשר משווה בין 3 פריכיות אורז עם גבינה לבנה 5% לבין ארוחת מק-רויאל מבחינה קלורית לא האמנתי למראה עיני, איך זה יכול להיות שכל מה שמבדיל בין השניים זה רק 14 קלוריות??? אני בהחלט מודעת למהפכה הבריאותית שמקדונלדס עוברת, אבל עדיין – איך זה ייתכן? אז מסתבר שהפרסומת השוותה בין 100 גרם פריכיות עם גבינה לבין 100 גרם של המבורגר וצ'יפס מתוך ארוחת מק רויאל (לא כולל שתיה).

התמונות בפרסומת, שכמובן נועדו לשם המחשה, תורמות לבלבול,

לפרסומת זו 2 עברות מתוך אתיקה בפרסום :

1. השוואה בין 2 מוצרים שלא קשורים אחד לשני.

2.הטעיית הציבור משום שהתמונות והמדידות לא נכונות ,100 הגרם שמוצגים בפרסומת זה נתון שלא ניתן לבדוק ומוסיף לבלבול הציבור, התמונה שהוסיפו מוסיפה לאי הבהירות של פרסומת זו.

דוגמא להטעיה בפרסום

אחת מרשתות הפארם פרסמה מבצע בעלון פרסומי: ברכישה של משחת שיניים מסוג מסוים מקבלים מברשת שיניים במחיר של 6.99 ₪ בלבד. בתצלום נראתה מברשת שיניים חשמלית. כאשר ביקשה הקונה לממש את ההטבה, היא סורבה בטענה כי המבצע מתייחס למברשת שיניים  רגילה, וכי התמונה הייתה להמחשה בלבד.

* חברה פרסמה מחשב ובתצלום שבפרסום נראו: מחשב, צג, רמקולים ועוד אביזרים. הקונה הנלהב הזמין את המחשב, ואז התברר לו כי המבצע אינו כולל את המסך . החברה טענה שהתמונה הייתה "להמחשה בלבד", וכי רק המפרט של המחשב, שפורט בפרסומת באותיות קטנות, הוא הקובע.

מה היקף התופעה?

אל המועצה הישראלית לצרכנות הגיעו תלונות רבות מאוד. די לעיין באתרי מכירות באינטרנט ובמודעות המתפרסמות, כדי לראות כי התופעה המקוממת נפוצה בקרב עוסקים רבים.

 חשוב לציין: במקרים רבים לתצלום שנראה בפרסום, יש השפעה מכרעת על ההחלטה לרכוש מוצר זה או אחר.

 עמדת המועצה הישראלית לצרכנות היא שפרסום חייב להציג את הדברים כהווייתם, וכי פרסום המגלה טפח ומכסה טפחיים, אינו יכול להיחשב פרסום בתום לב. אם המוצר שונה באופן מהותי מן המוצר שהוצג בתצלום "להמחשה בלבד", יש בכך הטעיה.

 נראה, שעמדה זאת התקבלה בבתי המשפט. למשל, פסק דין של השופט בועז אוקון מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי פרסום, שנועד למשוך קונים באמצעות תיאור מסוים, שאינו נכון, הוא מטעה ואסור על-פי הדין. והדבר נכון גם אם העובדות נודעות ללקוחות מאוחר יותר.

אמת בפרסום ערוץ 22 ו10

לרשות השניה יש כללים מפורטים מאוד שמטרתם לוודא את האמת שבפרסום. הכללים הללו נוספים, כמובן, על איסור ההטעיה שבחוק הגנת הצרכן. בחלק מהכללים של הרשות השניה, ניתן לראות מימוש של איסור ההטעיה הכללי שבחוק הגנת הצרכן. חלק מהכללים חורגים בבירור לתחומי ה"אתיקה". הכללים גם יוצאי דופן ברמת הפירוט שלהם: הם קובעים, לדוגמה, מהו משך הזמן בו מותר לכנות מוצר בכינוי "חדש", האם יש לציין מידע מסוים דווקא בכתובית או גם בקריינות ועוד.

פרסומת של חברת הביטוח AIG הציגה מדיניות חדשה, לפיה במקרה של נזק לרכב יוכל המבוטח לקבל את ההחזר עד 14 יום, וזאת בליווי המסר הפרסומי: "איך לא חשבו על זה קודם". בעקבות פניית גוף מתחרה (ביטוח ישיר), עלה כי שירות דומה כבר הוצע בעבר על ידי חברת ביטוח ישיר, ולפיכך המסר הפרסומי עלול להטעות את הציבור לחשוב כי AIG היא הראשונה שמציעה מבצע זה. הרשות דרשה להשמיט את האמירה מהפרסומת.

פרסומת של חברת "טורנדו" המפרסמת מזגנים עיליית מסוג סופר-אינוורטר. בעקבות פניית גוף מתחרה (אלקטרה), עלה כי המזגנים שמשווקת טורנדו לא קיבלו את האישורים הנדרשים בחוק, ואף לא נמצאה כמות מספקת של מזגנים במלאי לשם מכירה. בעקבות פניית הרשות, הורידה טורנדו את הפרסומת עד לקבלת האישורים הנדרשים בחוק ולחידושם במלאי.

חברת תרמוקיר פנתה לרשות השנייה בבקשה לקבל אישור לפרסום מוצריה ע"י דני רופ. הרשות השנייה ענתה לחברה כי אין מניעה להשתמש בשירותיו של רופ, אולם הפרסומת תיבחן לאחר הפקתה. לאחר הפקת הפרסומת, הרשות השניה הסכימה לשדרה, אולם קבעה כי בימים בהם דני רופ מגיש את התחזית לא ניתן לשדר את הפרסומת בשעה שלפני מהדורת החדשות או בזו שאחריה מחשש שהפרסומת תטעה את הצופים. בית המשפט קבע כי אין חשש ממשי להטעיית הצופים ועל כן אישר את החלטת הרשות בדבר שעות שידור הפרסומת (בג"ץ 15/96 תרמוקיר חורשים נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו).